CarollMiiss

ברוך הבא לעולם שלי. 💋

במרחב הזה, שבו המילים קשורות זו בזו כמו חוטים בלתי נראים, אני מאפשר לעצמי להציג את מהותי, אשר, אף על פי שאינה מתגלה לגמרי בצורתה, כמו השתקפות חולפת של הירח על המים, נקראת בכל מעשה, בכל מחשבה ובמלודיה הרטטית של האני שלי.. אני אישה המנסה להבין את המורכבות של העולם בו אני חיה, היקום העצום הזה של רעיונות ורגשות ש, כמו טפט ענק, מנוקד עמוק בתוך עצמי, מקשר את החלומות שלי, הדאגות שלי והתשוקות שלי.. החיים שלי היו חיפוש מתמיד אחר המשמעות של הלא מוחשי, היופי של היומיום, והעומק של הפשוט לכאורה.. כל רגע בחיי, כל חוויה, תרמה ליצירת זהות ייחודית, שמוגדרת גם על ידי מי שאני וגם על ידי מי שלמדתי להיות.. בדממה של המחשבה, אני מוצא את עצמי כנוסע של מחשבה, תמיד שואף ללמוד, לחקור רעיונות חדשים, לספוג את החוכמה של המאות והשיעורים הקטנים שההווה מציע לי.. המוח שלי הוא שדה פורה שבו רעיונות נובטים כמו זרעים, מונעים על ידי סקרנות ותשוקה להבין את נקודות המבט השונות של החיים.. אני לא אחד מאלה שמסתפקים בפני השטח, אני מחפש ללכת עמוק יותר, לצלול אל שורשי הידע, הנשמה האנושית, אמנות החיים.. התשוקה שלי לספרות, תרבות ולמידה היא לא רק תחביב, אלא צורך טבעי, דרך לתת משמעות לכל מה שמקיף אותי.. בכל מילה שאני אומרת יש כוונה ברורה, כי אני מאמין שהמילים הן גשרים המחברים נשמות, ונשמות שנפגשות בשיחה, בהבנה, מתרוממות.. זו הסיבה שהאינטראקציה שלי עם אחרים היא לא זמנית, אלא ריקוד עדין שבו אני מנסה לחלוק את השקפת העולם שלי, את מחשבותיי, והכי חשוב, את תשוקתי ללמוד מכל אדם שעובר בדרכי.. החיים הם מבנה קולקטיבי, שילוב של קולות, שאם מאזינים להם בזהירות, הם מצליחים ליצור סימפוניה הרמוניה.. המשימה שלי היא לתרום לסימפוניה הזו, לשיחה הנצחית הזו, שבה הענוות של הלמידה והחוכמה של ההוראה הולכות יד ביד.. אני אישה שמסתכלת אל העתיד בתקווה, עיניים פקוחות לחלוטין לאפשרויות הבלתי מוגבלות שיש לחיים להציע.. חוסר וודאות לא מפחיד אותי, אלא מעודד אותי, כי אני מוצא בה את זרעי היצירתיות והחדשנות.. בכל אתגר, בכל רגע של ספק, אני מוצאת הזדמנות לצמוח ולהשתנות, כי אני מאמינה שבכל צעד שאנחנו עושים לעבר הלא ידוע, דלת חדשה נפתחת בפנינו לידע, צמיחה וכמובן, יופי..

עבורי, פרחים הם הרבה יותר מאשר רק יצורים שמקשטים את הנוף.. הם העדויות השקטות של הזמן שעובר, השומרים על רגעים חולפים ורגישים אשר נעלמים ברוח, אך ריחם נשאר בנשמה.. תמיד הרגשתי קשר מיוחד אליהם, כאילו היופי החולף שלהם משקף את השבריריות של החיים עצמם.. לפרחים יש את היכולת ללחש סודות ללב, וזה בלתי אפשרי לא להתאהב בפארם, בפשטותם, בדרך הטבעית שלהם להאיר את העולם.. לכל אחד יש סיפור משלו לספר, שפה משלו, והנשמה שלי נלכדה בעדינות שלה.. יש משהו קסום בהסתכלות על פרח.. בין אם זהו ורד שנפתח באיטיות, מפזר את עלי הכותרת כאילו הוא לא רוצה להאיץ את הזמן, או מרגריטה פשוטה שמתנדנדת עם קצב הרוח, לכולם יש משהו ללמד אותנו.. פרחים הם סמלים של התחדשות, של שינוי, ואני מוקסמת מהדרך שבה, מהזרע הקטן ביותר, הם יכולים לגדול למשהו כל כך גדול.. בכל עלי כותרת, בכל צבע, בכל ריח, מסתתר מסר על יופיו של הטבע ועל החשיבות של הערכה של רגעים חולפים.. אני זוכר את הימים בהם פשוט הלכתי ברחבי הכפר, ועמדתי להביט בגינה מלאה פרחים.. זה היה כאילו הזמן עצר, כאילו הטבע עצמו הזמין אותי להיות חלק ממנו.. אני לא רק מסתכל עליהם, אני מרגיש אותם.. כשאני מתקרבת לפרח, אני מוקפת בהרגשה של שלום, כאילו שהריח שלו יכול לנקות את האוויר ולהסיר את המתחים מהעולם.. הלב שלי נפתח אליהם, ובצבעים שלהם אני מוצאת מקלט.. פרחים, עבורי, הם תזכורת מתמדת שלמרות שהחיים יכולים להיות בלתי צפויים וחולפים, יש יופי בשבריריות.. לכל סוג פרח יש אופי משלו, שפה משלו.. הסחלבים, לדוגמה, לוחשים לי סודות של רוגע ושלווה; הביונים עטפו אותי בחיבוק חם ונדיב, בעוד שהליליות, עם האלגנטיות השקטה שלהן, מלמדות אותי להעריך את טוהר האהבה.. פרחי בר, אלה שגדלים בפינות נשכחות, הם כמו ניסים קטנים, כאילו הטבע החליט להציע פיסה של יופי לאלה שמעזים לחפש אותו.. ולבנדר, עם הריח המכסה שלו, הוא שירה של נוסטלגיה, לרגעים האלה של שלום שבו הכל נראה במקומו.. לטיפוח הפרחים יש גם משמעות סימבולית.. זה מעשה של סבלנות, מסירות, אהבה.. כשאני משקה אותם, כשאני רואה אותם גדלים, אני מרגישה שאני רוקדת עם הטבע, בשיחה שקטה עם היקום.. זה לא רק יופי חיצוני; זה מעשה קסם קטן שמתרחש כשפרחים פורחים, השינוי הפנימי שמתרחש כשאתה דואג למשהו כל כך פגיע ובאותו זמן כל כך חזק ועדין.. פרחים לא נמצאים רק בגנים.. הם נמצאים בזיכרונות, בעונות שעולות ויורדות, במחווה של אהבה שנותנת את עצמה בצורת זר, ברגעים של אושר משותף באמצע שדה פרחים.. בכל פעם שאני מסתכל עליהם, הם מזכירים לי שלחיים, בטבעם החולף, תמיד יש משהו יפה להציע..

בשבילי, פשוט לצייר את ציפורניי הוא טקס אינטימי, רגע של חיבור עמוק לעצמי, שבו נראה שהזמן מאט והעולם החיצוני נעלם.. זה לא רק פרט של יופי, אלא הצהרה שמגיע לי טיפול, שהרווחה שלי נמצאת גם במעשים הקטנים האלה שמרוממים אותי.. בכל פעם שאני יושבת מול ערכת המניקור הקטנה שלי, אני לא רק מנסה לעצב את הידיים שלי, אלא אני נותנת לעצמי רגע של שקט, מרחב שבו אני מקדיש את עצמי רק לעצמי, כאילו שאר האחריות שלי יכולה לחכות, אפילו רק כמה דקות.. התהליך של בחירת צבע הציפורן הנכון הוא רגע של התרגשות טהורה.. הצבעים הם כמו השתקפות של מצב הרוח שלי, המחשבות שלי, החלומות שלי.. אם אני רוצה להרגיש חזקה ואנרגטית, אני לובשת אדום בוהק, כאילו ציפורניים יכולות להעלות את הביטחון העצמי שלי.. אם, לעומת זאת, אני מחפשת רוגע ורעננות, אני בוחרת צבעים רכים, פסטליים שמזכירים את רוגע האביב.. ולפעמים, כשאני מרגישה צורך להיות יצירתית או פשוט להביע רמז של אמנות, אני נותנת לעצמי לשלב את השילובים הנועזים ביותר, עם פרטים שמשקפים את הרצון שלי לשחק עם היופי במלוא מובן המילה.. כל צבע הוא הצהרה קטנה של כוונה, השתקפות של מי שאני ברגע הזה.. אבל זה לא רק להניח את הצבע.. עבורי, טיפול בציפורניים הוא תהליך שמתחיל הרבה לפני כן, עם הכנת הידיים שלי, עם המגע של קרם לחות שמזין ומרכך אותם.. זה סוג של טיפול, כאילו אני מטפחת לא רק את המראה שלי, אלא גם את הרווחה הפנימית שלי.. הצליל המתוק של הממסה מעצבת את ציפורני, הטיפול שאני נותנת להן, כל זה גורם לי להרגיש בהרמוניה עם עצמי.. זה כאילו שלכל תנועה יש כוונה, צורך לשלמות שלא מחפשת יוהרה, אלא תחושה של השלמות.. וכשאני סוף סוף מסיימת, כשאני מסתכלת על הידיים שלי, עם ציפורניים מסודרות בצורה מושלמת, אני מרגישה סיפוק שקט, כאילו המעשה הקטן הזה נתן לי קצת יותר ביטחון עצמי.. זה מצחיק איך משהו כזה פשוט יכול לשנות לא רק את המראה שלי, אלא גם את מצב הרוח שלי.. הידיים שלי יותר אלגנטיות, המחוות שלי יותר עדינות, וכשאני מסתכלת על הציפורניים שלי, אני מרגישה תחושה של טיפול עצמי שעובר הרבה מעבר לשטחיות.. זה גורם לי להרגיש יפה, לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים.. זוהי תזכורת, באמצע ימים עמוסים, שהמותרות האמיתיות נמצאות בפרטים, ברגעים האלו שאנחנו נותנים לעצמנו לחבר מחדש עם מהותנו.. כשאני מסתכלת על ציפורני המניקור המושלמות שלי, אני מרגישה מוכנה להתמודד עם העולם עם חיוך ובטחון מחודש.. כי בסופו של דבר, כל אחד מהרגעים הקטנים האלה של תשומת לב, גם אם הם נראים חסרי משמעות, הם אלה שמזכירים לי שמגיע לי להרגיש יפה, לא רק היום, אלא כל יום..

ליל כל הקדושים תמיד היה היום האהוב עליי, יום שבו נראה שהקסם מקבל צורה והאוויר מלא באנרגיה מיוחדת.. מאז שהייתי ילדה קטנה, ערב ה-31 באוקטובר היה כמו דלת פתוחה לעולם אחר, עולם שבו הבלתי אפשרי הפך לאפשרי, שבו צללים רקדו לקצב הצחוק ושבו לחישות הרוח סיפרו לנו סיפורים עתיקים. הלב שלי פועם מהר יותר רק לחשוב על זה, כי ליל כל הקדושים הוא היום שבו המוח שלי מרגיש הכי חופשי, כאילו היקום מאפשר לכולנו להיות קצת יותר עצמנו, קצת יותר דמיוני, קצת יותר קסום.. הדבר הראשון שעולה בראש הוא ההתרגשות שאני מרגישה כשאני בוחר את התחפושת שלי.. זה לא רק תלבושת, זה שינוי, מעשה של שחרור.. כל שנה אני יוצאת לחפש את המהות המושלמת, את הדמות שמשקפת חלק ממני, אבל באותו זמן מאפשרת לי לברוח מהחיים היומיומיים.. לפעמים אני הופכת למכשפה, עם מעיל שחור שנוגע באדמה וכובע מחודד שגורם לי להרגיש חזקה.. לעיתים, אני בוחר משהו יותר אתרי, כמו רוח סתיו, עם עלים צהובים מסובכים בשיער שלי ומבט מסתורי שנראה כאילו הוא מחזיק סודות מעולם אחר.. לא משנה מה אני בוחר, העיקר הוא שאני מרגיש שונה, אני מרגיש ייחודי, ואני שוקע לחלוטין במשחק שהיום מציע לי.. לילה של ליל כל הקדושים יש אווירה שאני לא מוצא בשום זמן אחר בשנה.. העיר לבושה באורות כתומים חמים, העצים נראים לוחשים ברוח, והבתים מלאים בדלעות מגולפות עם חיוך שובב ועיניים בוהקות.. לכל פינה יש משהו מסתורי: רשת עכביש על הדלת, צל שזז במהירות בין הרחובות, הצליל המרוחק של צחוקים ולחשושים.. אני יוצאת להליכה, ואני נותנת לקסם הזה להקיף אותי.. האוויר הנעים שנושם בצווארי, ההרגשה שכל דבר אפשרי, וההבטחה שלמשך שעות ספורות, חוקי העולם נראים כאילו נעלמו.. וכמובן, ישנה מסורת הדלעת.. ההתרגשות של בחירת המושלם ביותר, אחד עם הצורה המתאימה ביותר, אחד שהוא הכי טוב לפסל.. זו פעילות שאני משתפת עם האנשים שאני הכי אוהבת, יושבים סביב שולחן, צוחקים ונהנים בזמן שהלהבים חותכים את הקונכייה ויוצרים פרצופים מצחיקים או מפחידים.. אור הנרות בתוך הדלעת מאיר בעדינות בלילה, יוצר אווירה חמה ומסתורית בו זמנית.. דלעות הן המהות של ליל כל הקדושים, סמל שמסמן את הגעתו של הלילה המיוחד ביותר בשנה, סמל שמחבר אותנו למסורת שעולה על הזמן..

הקיץ תמיד ממלא אותי באושר בלתי ניתן לתיאור, כאילו העונה עצמה נוצרה כדי להזכיר לנו מה זה אומר ליהנות מההנאות הקטנות של החיים.. יום הקיץ המושלם שלי מתחיל כאשר קרני השמש הראשונות נוגעות בעדינות בעור שלי, מעוררות אותי עם חום חם שמזמין אותי לצאת החוצה, לנשום אוויר נקי ולחוש את החיים זורמים עם כל נשימה.. חום השמש עוטף אותי, וזה כאילו כל העולם מאט, כאילו המהירות של הימים הקרים ביותר נעלמת לרגע, ונותנת לי ליהנות מהשקט.. אני אוהב לקום מוקדם בקיץ, כשהדממה עדיין עמוקה והכל מכוסה באור מוזהב שממלא אותי בשלווה.. השמים מכוסים בכחול עמוק, סוג הכחול שרק הקיץ יכול להציע, והשעות הראשונות של היום מלאות בהבטחות.. טקס הבוקר שלי כולל קפה קר, הלגימה הראשונה המרעננת שמעוררת את החושים שלי, ואז הליכה רגועה בגינה או על החוף, אם אני בר מזל מספיק להיות ליד הים.. הקול של הגלים שוקעים על החוף, ציפורים שרות, והרוח מלטפת אותי בזמן שרגליי היחפות נוגעות באדמה החמה, כאילו הקיץ עצמו מלטף אותי.. חצות מגיע מהר, אבל החום לא מפריע לי.. זו הזמנה לחיות לאט יותר, ליהנות מהרגעים בלי למהר.. אני אוהבת להכין ארוחה קלה, משהו טרי: פירות מלוחים, סלטים עם מרכיבים שמנצנצים בצבעים הבוהקים שלהם וכוס לימונדה קרה שהופכת לחברת אחר הצהריים המושלמת.. אור השמש הופך לזהב ולח, ואני מרגישה כאילו אני חיה בציור קיץ, שבו הזמן מתמתח ואין דאגות, רק ההווה.. כשהשמש עולה מעל האופק, הזמן האהוב עלי ביום מגיע: אחר הצהריים.. החום נרגע קצת, אבל האנרגיה של היום עדיין קיימת.. זה הזמן המושלם ליהנות מפעילויות בחוץ, בין אם זה לשחות בבריכה קרה, לקרוא ספר בצל עץ, או פשוט לשכב על שמיכה, לצפות בעננים מתגלגלים לאט, כאילו הם חלק מסרט שקט.. שיחות בין חברים או בני משפחה הופכות ליותר רגועות, מלאות בצחוק, והשעות נדמה שעוברות מבלי שאנו מודעים לכך, כי בקיץ, למזג האוויר יש דרך מיוחדת להפוך קל יותר, כאילו הוא צף באוויר החם.. וכאשר היום מתחיל להעלם, ליל הקיץ מגיע כמו חיבוק מתוק. הרוח הופכת קרה יותר, והכוכבים מתחילים להופיע בביישנות בשמיים.. אני אוהב לשבת בחוץ, להקשיב ללחש של הטבע, ופשוט להיות חלק מהרגע הזה, שבו נראה שהזמן עוצר.. האור המתוק של הגחליליות מלווה אותי, והאוויר הלילי נושא עמו את ריח האדמה, הים והפרחים, המתערבב עם שקט הלילה.. הקיץ, בשבילי, הוא תזכורת מתמדת ליופי של החיים הפשוטים: ימים שלא צריכים להיות יוצאי דופן כדי להיות מושלמים.. זהו זמן להתחבר לעצמי, לעולם סביבי, ולתת לעצמי רשות להנות מכל רגע, כאילו כל רגע הוא אוצר קטן להנאה..

מאז שאני זוכרת את עצמי, מגפיים ונעלי עקב היו יותר מרק אביזרים.. הם הצהרה, דרך ללכת בעולם עם ביטחון שלא תמיד ניתן לתאר, אבל ניתן להרגיש בכל צעד.. התאהבתי במגפיים כבר בגיל צעיר, כאשר חוזקן ואופין החזק הציעו לי מקלט לרוח הבלתי מנוצחת שלי.. המגפיים הן כמו שריון רך, שמכסה את כפות רגליי וגורם לי להרגיש שאני מוכן להתמודד עם כל אתגר שהחיים מציבים בפני.. אני אוהבת תיקים מעורות ישנים, תיקים עם מגע כפרי וסיפור לספר, כאילו כל קיפול של החומר הוא עד להרפתקאות עבר.. זה גורם לי להרגיש כאילו לכל צעד שאני עושה יש משקל, כאילו הנוכחות שלי לא עוברת ללא הבחנה.. המגפיים מאפשרות לי לחקור את החלק הנועז ביותר של עצמי.. בין אם זה הליכה בשביל בטבע, הרגשה של אדמה מוצקה מתחת לרגליי, או החלקה ברחובות העיר, כל תנועה הופכת למעשה של העצמה.. זה לא משנה אם זה דגם גדול, שמכסה את הקרסוליים שלי, או דגם קצר יותר, עם מגע רגוע יותר.. מה שחשוב הוא תחושת הביטחון שהן נותנות לי, כאילו כל מגף תוכנן כדי לגרום לי להרגיש חזקה יותר, נחושה יותר, עצמית יותר.. אב